יום רביעי, 22 באוגוסט 2012


רכישת  קרקעות על-ידי יהודי עיראק באזור יהודה והשומרון


במחצית הראשונה של המאה ה-20, היהודים בעיראק סבלו בימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן, שמחו על הגעת השלטון
הבריטי. בתקופה זו, זכו היהודים משוויון כמעט מלא. השירות הציבורי נפתח בפניהם וגם אפשרויות המסחר התרחבו מאוד
והם ראו בתקופה זו "תור הזהב". הבעיה היהודית במובנה הלאומי לא הייתה קיימת בעיראק וממימלא לא נזקקו היהודים
לפתרון הציוני. על-אף זאת, הגעגועים לציון בערה בקרבם והמשיכו, כהרגלם, לשלוח תרומות לארץ-ישראל, אירגנו פעילות חינוכית ציונית והיו ביניהם גם כאלה שעלו ארצה.
בשנת 1920, הקים ר' אהרן ששון, המכונה "המורה" את "האגודה הציונית בעיראק ובקהילות היהודיות במזרח הרחוק"
והפיץ שקלים וחוברות תעמולה ציונית, כולל בבתי -הכנסת. הוא נתמנה כנציג הסוכנות היהודית בבגדאד והשפיע על אנשי הקהילה לקנות קרקעות בארץ-ישראל, על-פי מסמכים שסופקו לו על-ידי "החברה להכשרת היישוב בא"י". ובכן,
רבים נענו לקריאתו ורכשו אדמות בא"י, על-פי מסמכים שסופקו לו ע"י החברה, כמובן, ללא יכולת
להכיר ולדעת מאומה על טיב הקרקעות שרכשו ועל מיקומן. בדיעבד, הסתבר לרוכשים, שהגיעו ארצה במסגרת העלייה 
ההמונית של יהודי עיראק לישראל בשנות 1950/1952, לאחר שהתפנו מקשיי הקליטה, שכל הקרקעות שרכשו מצויות תחת השלטון הירדני (כיום אזור יהודה והשומרון). גם סבתי, מסעודה משה אלאארג' רכשה מ'המורה' ביום 4/11/1926
שתי חלקות אדמה בא"י: האחת בכפר אל-ג'דירה והשנייה בביר נבאלה, על-פי שטרי מכר מספרים 1599 ו-1640.

על-פי בקשתי, קבלתי  ביום 16/4/1979 מ-WOJAC "הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב", מסמך חתום על-ידי
מר מרדכי בן-פורת, יו"ר עמית של הארגון, אליו צורפו 8 רשימות, המפרטות שמותיהם ושמות משפחתם של 130 יהודים
יוצאי עיראק, שרכשו אדמות בא"י מ 'המורה' במהלך השנים מ-1926 ואילך. הרשימות מפרטות, מלבד שמו של כל רוכש, מיקום האדמה שרכש, תאריך הרכישה, מספר שטר המכר, שטח האדמה וגם המחיר ששולם. המסמכים העלו, שכל
הקרקעות שנרכשו מצויות בכפרים "אל ג'דירה", "ביר נבאלה" ו "קלנדיה". כל האדמות רשומות בטאבו בספרי האחוזה ברמאללה.
בארגון "ווג'ק" מסרו את דרכי הטיפול בענין הזכויות על הקרקעות בידי עו"ד שלמה חורש מירושלים. באסיפת רוכשים
 שהתקיימה ביום 2/5/1982, במרכז מורשת יהדות בבל באור יהודה, בהשתתפות עו"ד חורש, ניתנה על--ידו סקירה
מקיפה על המצב והועלו שתי הצעות: האחת - לקבל אדמה חלופית עבור האדמות הרשומות בספרי האחוזה ביו"ש ע"ש
היהודים בעלי הזכויות. וההצעה השנייה - במידה ולא ניתן לממש את האלטרנטיבה הראשונה, למכור את האדמות
 לממשלה, או, למוסד ציבורי. בכל מקרה והעניין לא יסתדר, לפנות לערכאות.
ביום 3/10/1993, פנה עורך הדין לרוכשים במכתב, בו הודיע שהוחלט לפנות לערכאות המשפטיות לשם קבלת הזכויות
החוקיות של הבעלות בנכסים ולהצטרף לעתירה בבג""צ מס' 1285/93 שהוגשה נגד המדינה.
מאז, לא שמענו דבר על המשך טיפול וכל אימת שחלף הזמן, אזלו הסיכויים ובעלי הקרקעותך נחלו כשלון. לא רק שלא
זכו בפיצוי על הקרקעות, שאבותיהם חסכו פרוטה לפרוטה ורכשו בזיעת אפם נחלות בא"י, שלא הם ולא צאצאיהם זכו
לממשם, זאת בנוסף לכספים שהוציאו על הטיפולים המשפטיים ואגרות, בצד עוגמות הנפש שנגרמו להם.

2 תגובות:

  1. חבר יקר. גם סבתו של אבי ז"ל רכשה קרקעות באותו האופן (סיפרו להם שבירושלים) .אין לנו אסמכתאות ומסמכים. מצער לדעת כי אנשים תמימים עם חלום ציוני רומו הולכו שולל

    השבמחק
  2. יש ברשותי רשימה שמית כנראה חלקית של הרוכשים בקלנדיה.
    ניתן להתכתב עימי בדוא"ל mayaltd@smile.net.il
    עובד ברוך

    השבמחק