נישואי בנות קטינות בגלות בבל
ישראל בן-יוסף בנימין (בנימין השני), יהודי מאירופה שביקר
בבגדאד בשנת 1850, כתב בנושא זה: "עוד התבוננתי אל דבר אחד בעיר בגדאד והוא
כי פה ישיאו בנותיהם לאנשים בעודן צעירות לימים מאוד, וזה שנים אחדות טרם בואי,
נישאו בנות שמונה או עשר שנה לבנים בני שמונה עשרה עד עשרים, וצרות רבות ותלאות
הסבו נישואים כאלה. ולזאת יצאה הפקודה מאת הממשלה אשר בנות מרום עם הארץ לא תנשאנה
לאיש טרם שנת עשרה, בנות אנשי הביניים טרם שנת אחת עשרה, ובנות דלת עם הארץ טרם
שנת שתים-עשרה. ואם לא תנשא הנערה לאיש עד אשר תעבורנה חמש עשרה שנה מימי חייה, אז
אין תקוה לה עוד להנשא לאיש, כי תיחשב
לבתולה בלה אשר כבר עברה לה עת דודים (1).
גם הרב יוסף חיים (הבן-איש חי 1835-1909) בספרו قانون النسا (חוק הנשים) כותב בהקשר זה לאמור: "שמענה
נשים, לכן אומר תלונתי ואפרשה, בדבר אשר אנחנו רואים בעינינו, בזאת עירנו, מזמן
שהבת החלה להגדיל קומתה, תתחיל אתה אמה, ותטרידנה בענייני שידוכה, ואף אם היא
קטנה, בשנותיה וחייה, ואינה ראויה להריון והולדה. אף אם אינה מושלמת, ולא בעלת דעה
ברורה, ולא תבין את מצבה ועניינה, ואינה בוגרת, ואין לה יציבות, ולא תדע בענייני הנשים,
ובכל זאת אמה תדבר עמה על נישואיה. ובקיצור, זאת הקדימה והמהירות יצא ממנה קלקול
ונזק ומכשולים וחטאים, גם מצד ההלכה, בדרכי הנשים ונתיבתם, וגם מצד בריאות גופה,
וישפיע על הריונה וצביון ילדיה" (2). תופעות אלו העיקו על הקהילה היהודית בבגדאד, ובשנת
1894 הוציאה תקנות חמורות, עם סנקציות בצידן, שאסרו על נישואי בת בטרם מלאו לה
שש-עשרה שנים.
בת קטנה מוגדרת בתלמוד הבבלי, כמי שאינה מסוגלת לעמוד ברשות
עצמה. התלמוד מונה שלושה מדדים להגדרת המושג "קטנה": (1) הגיל
הכרונולוגי: 12 שנים ויום אחד, (2) הבגרות השכלית, הנמדדת ביכולת הבת לעמוד
בנדריה. (3) הבגרות המינית, הנמדדת במדד פיזיולוגי במציאת שתי שערות ערווה (בבלי, נדה).
גם בתלמוד מובעת התנגדות המתייחסת לחוסר
בשלותן המינית של הבנות: "המשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח" (בבלי, נדה).
מאחר ולקטינה אין מעמד משפטי, הרשות להשיא את הקטנה ניתנה
לאב כבר בתורה: "את בתי נתתי לאיש הזה" (דברים, כב', טז'). הדאגה בנישואי בת כשהיא קטנה, נבעה, בעיקר, מהחשש,
שאם יש לאדם עכשיו היכולת לתת לבתו נדוניה, שמא שלאחר מכן לא יהיה סיפק בידו, ותשב
בתו עגונה לעולם (קידושין, מא').
(1)ׁמסעי ישראל, עמ' 47.
(2) מוצפי (רבנו), פרק 5, עמ' 36.
ט.ל.ח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה