יום שני, 29 באוקטובר 2012




מצב הרפואה בקרב יהדות בבל בגולה


תודעת הבריאות בעיראק, בימי התורכים, הייתה לקוייה ביותר. הרחובות צרים ומזוהמים, מלאי רפש וטיט. מחלות ומגיפות התפשטו במהירות. הח'ולירע , הדבר, הבלהרציה, השחפת, המלריה והטרכומה הפילו חללים רבים ואין מושיע. רופאי אליל השתלטו על הציבור בטיפול פרימיטיבי. בבגדאד היה בית- חולים אחד ויחיד 'אלמג'ידיה' (المجيدية), שהיה בית-חולים ממשלתי. השרות בו היה ירוד, בשל מיעוט הרופאים שהוזמנו מתורכיה ומפרס ובאו לעיראק עם תעודות מזוייפות. הקהילה היהודית סבלה לא מעט ממצב זה.

בשנת 1910 הקים הנדיב מאיר אליהו בית-חולים יהודי שנקרא על שמו 'מאיר אליאס' (مئير الياس), צייד אותו במכשור ועזרים רפואיים מתקדמים, הקדיש לו סכום גדול ומסרו לקהילה היהודית, שמינתה ועדה מיוחדת לניהולו. עשירים ובעלי אמצעים שילמו, כל אחד, לפי יכולתו. כמו כן, הוקמה בו מחלקה חדשה על-ידי הנדיב מאיר אלצאיע' שנקראה על-שמו ונודעה בשם אל- מומתאז (الممتازמובחרת), ובה חדרים רחבים ומרוהטים בצורה מודרנית. למחלקה זו התקבלו רק עשירים יהודים ומוסלמים, כמו שייח'ים ושרים, שראשי הקהילה המליצו עליהם, תמורת דמי אישפוז יקרים, שבאמצעותם הובטח קיומו של המוסד. בית-החולים הציל מאות חולים כרוניים, ובייחוד, ילדים רבים שסבלו משחפת, תת-תזונה ומחלות אחרות. ליד בית החולים, הוקמה בשנת 1935 מרפאת עיניים על-ידי הנדבן סר אליעזר כדורי שנקראה  'רימה כדורי' (ريمة خضوري), בניהולו של הרופא הגרמני רובטשיק.

בבית החולים 'מאיר- אליאס' עבדו רופאים יהודים שסיימו לימודיהם בבגדאד ובאירופה, רובם עלו ארצה עם העלייה ההמונית מעיראק בשנים 1950/1952 והשתלבו בבתי החולים ובמרפאות בארץ, וחלקם הגיעו למעמד בכיר בתחומם. בית-החולים הולאם על-ידי הממשלה העיראקית, יחד עם כל הנכסים הרבים שהיהודים הותירו אחריהם (1).

(1)ד"ר נ. צ'יטיאט, נהרדעא, גליון 7, אוקטובר 1989.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה