v

טקס  החתונה בקרב  יהדות בבל בגולה

עוד בטרם התקיימו טקסי חתונות בבתי- הכנסת בבגדאד, רוב המסיבות  נערכו בבתים, מפני שגדולים היו וחצרות רחבות ידיים היו בהם. מסביב לקומה  העליונה של הבית,  הצטופפו הילדים לאורך המעבר וצפו על הנעשה בחצר למטה. לקראת החתונה, הייתה הכלה לעתיד זוכה לביקורה של ה- "חיפאפה" (הקוסמטיקאית), שהייתה מסירה לה את השערות, היכן שצריך, ומאפרת אותה.   

להכנת התבשילים לערב החתונה, היו מזמינים טבחים, או טבחיות  שהיו  מביאים אתם סירים ענקיים. מלבד הבישול, היו גם מכינים דברי מאפה ומתיקה, בקלאווה, חלקום, לוזינה וכו'.  

לאחר הקידושין, על-ידי רב ושבירת הכוס על-יד החתן, זכר לחורבן בית המקדש, פורץ הקהל, במיוחד הנשים, בקול צהלה, מלווה ביללות שמחה מחרישות אוזניים (הלאהל), מתנפלים על החתן והכלה בחיבוקים ובנשיקות ומאחלים להם מזל טוב וחיי אושר. בגמר הטקס, מזמינים את האורחים לשבת סביב שלחנות ערוכים ולסעוד את ליבם מהמטעמים ומהשתייה, כדת וכדין.

העתון היהודי "למצבאח" (المصباح – המנורה), שיצא לאור בבגדאד, בגליונו מספר 23, מחודש נובמבר, 1924, עמוד 6, יצא בהתקפה חריפה על המנהג המגונה, לפיו: "נשים, בבגדאד ובסביבתה, נוהגות לפקוד את מסיבות החתונות, להשתתף בשמחה ואף ליטול חלק בסעודה, למלא את בטנן בארוחות דשנות ומגדניות, מצחקקות ומרכלות על הזוג והמשפחה, מבלי להיות מוזמנות". העתון מציע: "להקפיד על ההזמנות ולעקור מנהג זה מן השורש".

באותו העתון, בגליונו מס' 26, עמוד 5, נשא חבר ועד הקהילה, מר ששון מורד, הרצאה בראש השנה, בבית הכנסת "אליאנס", בה הוא הוקיע את מנהגי החתונה שמכבידים על חלק גדול מהאוכלוסיה שלנו, בשל ההוצאות הכספיות המרובות הכרוכות בכך ומכניסות אותם לחובות כספיים גדולים". הוא קבל נגד "מנהיגינו הרוחניים שאינם נותנים דעתם על כך, ואינם ממלאים את שליחותם כראוי".

לאחר שכל האורחים התפזרו וכל אחד חזר לביתו, פרשו החתן והכלה  לחדרם, שם חיכתה להם, לפי מנהגי העדה, ארוחה מיוחדת שנשלחה להם על-ידי הורי הכלה: "ג'ג'י ודיק" (תרנגול ותרנגולת צלויים). לאחר מכן, התייחדו וכל אותה עת המתינה להם, מחוץ לחדרם, ה- "מאשטי" (המדריכה), אישה, אשר עיקר תפקידה, הוא להדריך את החתן והכלה, איך עושים אהבה ולייעץ לכלה בענייני ההתייחדות בליל הכלולות. ה- "מאשטי" נהגה ליטול מהזוג שהתייחד, את הבד שהוכתם בדם בתולי הכלה ולהציגו לראווה בפני הורי החתן, כהוכחה על בתוליה, ומוסרת אותו, לאחר מכן, לאם הכלה ששהתה באותה העת בביתה, מחכה לתוצאות.