אטלייה
"חגולי"
" האטלייה” (בית- ספר לעיצוב, לתפירה ולרקמה), הוקם בבגדאד
על-שם מייסדו, יחזקאל עזרא יהושע מאיר, שכונה
בשם החיבה 'חגולי'. חגולי הוא דודי, אחיו הבכור של אבי מנשה ז"ל, היה איש ציבור
ומילא תפקידים שונים בחיי קהילת יהודי בבל בבגדאד. הוא היה גבאי בית-הכנסת 'נעסה',
חבר ב "אגודת עוזרי דלים", חבר "בועד תלמוד תורה", פעיל ב
"אגודת הכנסת כלה", וב "אגודת
השכנת שלום בין איש לאשתו". הוא היה
בעל חנות לנעלי נשים ובעל מקצוע מעולה, וכמעט, רוב הכלות הזמינו אצלו את נעליהן.
הנשים שישבו בחנותו וחיכו למדוד את נעליהן, דיברו וריכלו הרבה על משפחות הסובלות
מחרפת רעב, שבנותיהן הגיעו לפירקן, ואין בידן האמצעים להשיאן, וקיים חשש שהבנות
תסטינה מדרך הישר. מכאן, ראה חגולי צורך דחוף ללמד את הבנות מלאכה, כדי שתוכלנה
להתפרנס ממנה, ותאפשר להן לממן את ההוצאות הדרושות לחתונה.
הוא רתם ברעיונו את חברי הקהילה שנתנו לו גיבוי
והתחיל לפעול. הוא עשה את עבודתו בעקביות נפלאה, הסתובב בבתי הכנסת בכל יום שבת, נשא דרשות והתרים את
הציבור. הוא סגר את חנותו, אסף את
התרומות ופתח מכון לתפירה בדירה שכורה. בתחילה, עם עשרים תלמידות. ואט-אט, לאחר
שהוצף בבקשות לרישום תלמידות, הוא בא בדברים עם גב' מסעודה בת-דוד שמטוב, אשת סר עזרא סחייק מלונדון, שאימצה את הרעיון, רכשה
שני בנייני ענק, שיפצה אותם ושלחה ציוד חדיש מאנגליה. כך, הגיע מספר התלמידות
שלמדו בבית הספר, שנפתח רשמית בשנת 1919, ל- 400-450 ובשנת 1940 הגיע מספרן לכ-600
תלמידות. בית-הספר יועד לתלמידות ממשפחות עניות, או יתומות, שלמדו בו חינם. חגולי דאג בעצמו לכל פרט במוסד וניהל אותו
משך 26 שנים עד לסגירתו בשנת 1945. הוא הקפיד על משמעת חזקה וצניעות, כיאה לבת
ישראל, דאג למחסורן של הבנות ועזר להן לקראת נישואיהן.
משפחת סחייק המשיכה להזרים את תרומתה השנתית למכון,
ומספר שנים לאחר פתיחתו, רכשה עוד בנין סמוך, ופתחה בו בית-ספר יסודי לבנות ונשאה בנטל
הוצאותיו, כדי שהבנות תלמדנה בו חינם. גם בית-ספר זה נוהל על-ידי חגולי. בנות
שסיימו כיתה ו' המשיכו את לימודיהן במקצוע העיצוב והתפירה בבנין ה'אטלייה' הסמוך. בשני
המוסדות לימדו רק מורות מהקהילה ואמי רחל ז"ל הייתה אחת מהן.
השמלות היו נבחרות על-ידי מזמיניהן מתוך מגזינים
צרפתיים, כמו 'ברדה', או עתוני אופנה
מערביים אחרים, שהגיעו לעיראק עוד לפני תום המאה ה-19. הזמנות היו מתקבלות גם
מנשות שרים ומבית המלוכה, ויותר מוסלמיות, נשות החברה הגבוהה היו מזמינות את
שמלותיהן באטליה.
העתון
היהודי "למצבאח" (المصباح – המנורה) שיצא לאור בבגדאד, פירסם בגליונו
מספר 92, עמוד 4, מיום 11.3.1926, מאמר על ה'אטליה', בו נכתב:"במכון
מייסודם של סר עזרא ששון ורעייתו מאנגליה, ובניהולו של יחזקאל יהושע מאיר (חגולי),
לומדות 450 תלמידות, את מקצוע העיצוב, הגיזרה, התפירה והריקמה (ברודרי), בניצוחן
של ארבע מורות ומנהלת. השמלות, הכריות ודברי הריקמה המיוצרים במכון זכו למוניטין
רב ועולים בטיבם בהרבה על התוצרת המיובאת מחוץ-לארץ. אין פלא, כותב העיתון, שבוגרת
המסיימת את לימודיה ונכנסת לחופה, מאפשרים לה, אם תרצה, לערוך את חופתה בין כותלי
בית-הספר, זוכה בשמלת כלולות חינם ומעט כסף שחסכה, נפרדת מחברותיה ונכנסת לחיים
חדשים, כשהיא מצויידת במקצוע מכובד". לאחר סגירת ה 'אטליה', בשנת 1945,
נמסר בית-הספר היסודי לבנות לידיים פרטיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה