שמירת שבת בגלות בבל
המוסלמים בעיראק כינו את היהודי שקידש את השבת ابن السبت - בן השבת (הקוראן, אלניסא)*. סוחרים מוסלמים שהיו בקשרי
מסחר עם סוחרים יהודים, או, שהיו להם עסקים ברובעים היהודיים בעיראק, נאלצו אף הם לסגור את עסקיהם בשבתות ובחגים. היהודים לא נגעו בכסף
ביום שבת והפרוטה לא הייתה מצויה בכיסם ביום זה. לכן, כאשר מוסלמי סיפר על מוסלמי שפשט רגל, היה משווה אותו לחסר
כסף, כמו יהודי ביום שבת:
افلس من اليهودي يوم السبت.
ישראל בן-יוסף בנימין**, יהודי מאירופה שביקר בבגדאד קרוב לשנת 1850,
כתב בספרו אודות שמירת השבת: "ביום הששי בשעה השלישית אחר חצות היום, ישבותו
כל ענייני מסחר וקנין אצל יהודי בגדאד ודלתי בתי המסחר תסגרנה. כל איש ילך לביתו
יחליף שמלותיו, וימהר לבית- הכנסת לקבל השבת בתפילות ותשבחות, ואז ישוב לביתו
ובחברת בני משפחתו ישיר שירים וזמירות לכבוד יום השבת וישתה יין המשמח לבב".
קבלת שבת הייתה אירוע מיוחד וחגיגי בעיראק והבתים
ברובע היהודים הישן שקקו חיים. בכל יום שישי עלו ניחוחות התבשילים והמאכלים המיוחדים
שהוכנו לקראת שבת, הדיפו ריחם ומילאו את חלל הסמטאות הצרות מן הקצה אל הקצה. הנשים
הדליקו נרות שבת במנורת שמן תלוייה (קיראיי),
העשויה מקערת זכוכית ונתמכת בשלוש שרשראות וכיפה עם וו לתלייה. בתחתית הקערה ניצב
חישוק עגול עם שבע פתיליות להדלקה.
קהל רב לבוש במיטב מחצלותיו צעד לכיוון בתי-
הכנסת הרבים שהיו פזורים בשכונות, מברכים איש את רעהו בברכת 'שבת שלום' ונענים ב 'שבת
שלום ומבורך'. בבתי הכנסת מצטרפים המתפללים, מזמן לזמן, לזמרת החזן ושרים בהתלהבות
את 'פני שבת נקבלה'. בתום התפילה, חוזרים הביתה ובני המשפחה מתייצבים סביב שלחנות
ערוכים ובעל הבית פותח בניגון ובהטעמה ב 'שלום עליכם מלאכי השלום', ממשיך ב'אשת
חיל מי ימצא', פזמון המהלל את בעלת הבית, ומסיים בקידוש על היין. בתום הארוחה, שרים
את הפזמונים: 'דרור- יקרא', 'יום השבת', 'אדון עולם' ועוד, כשלכל פזמון ניגון
מיוחד משלו. עד היום, קיימת מסורת, בקרב קהילת
בבל בישראל, לשיר את הפזמונים האלה במוצאי
שבתות בבתי הכנסת של העדה, לפני תפילת ערבית.
בשבתות בבוקר, רובם נהגו ללכת מוקדם, לפני
הזריחה, לבתי הכנסת לתפילת 'שחרית ומוסף'. השמשים של בתי הכנסת היו משכימים קום,
עוברים בין הבתים בשכונות, דופקים בדלתות ומעירים בקולם הרועם את הגברים, לפי
שמותיהם, לקום לתפילה.
(*) אורי רובין, הקוראן – סורה 4, 'הנשים', פרק 154,
עמ' 86.
(**) ישראל בן-יוסף בנימין (בנימין השני), "מסעי ישראל", עמ' 46.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה