יום רביעי, 24 באפריל 2013




דרשות בבתי הכנסת בגלות בבל

אחד האמצעים הטובים ביותר בחינוך מבוגרים היו הדרשות הקבועות והמסורתיות שהתקיימו בבתי-הכנסת בשבתות, בחגים ובמועדים, בבגדאד ובסביבתה. דרשות אלו סיפקו לשומעיהם ידע רב בענייני יהדות בכלל, ודיני איסור והיתר בפרט. דרשנים בעלי שם דרשו בקביעות בבתי כנסת שונים, במיוחד בימי שבתות אחר הצהריים ומשכו אליהם מאזינים רבים, כולל נשים ובני נוער. כתוצאה מכך, הרבה יהודים פשוטים מקרב ההמונים, ואפילו נשים רבות, ידעו דיני הלכות אקטואליות , כיצד לנהוג מבחינה דתית בכל מקרה ומקרה. כל הדרשות נאמרו בשפה הערבית, בלהג הבבלי, המובן לכל העדה.

עתון "המגיד" בשפה הערבית, שיצא לאור מטעם יהודי בגדאד, כתב בגליונו מספר 12, בשנת תרל"ו, לאמור: "בכל שבת וכן בימים טובים אחרי הצהריים, דורשים דרשנים קבועים ברוב בתי הכנסת בבגדאד. המטיפים האלו מחכמי בית המדרש, מלקטים כל אחד לענייניו מספר דרשות מפורסמות ומסבירים את הדברים, בשפת המון העם באוזני שומעיהם. כל מטיפי בגדאד דורשים ואינם מקבלים שכר מהעדה, כי מלאכתם זו, מלאכת שמיים".

הגדול והבולט ביותר מבין כל הדדרשנים בבבל היה הרב יוסף חיים זצ"ל (1909- 1834), שנולד לשושלת רבנים מכובדת ואמידה בעיראק. לאחר מות אביו והוא בן 25, נתמנה על-ידי רבני בגדאד כמנהיגה הרוחני של עיראק ומילא תפקיד זה משך 40 שנה, ללא תמורת שכר.  הרב יוסף חיים התפרסם כדרשן מקצועי מעולה ומקובל על כולם, כאיש קדוש ופוסק הלכות ללא עוררין. הוא היה מגדולי הרבנים בעיראק ומחוצה לה. ספרו המפורסם ביותר הוא הבן איש-חי שיצא לאור בשנת 1899 ונחשב אחד מספרי ההלכה המשפיעים ביותר על יהדות ספרד, עד כדי כך, שהרב נקרא, בנוסף לשמו, גם בשם הספר "בן איש-חי". בכל שבת היה הרב נושא את דרשתו בבית הכנסת צלאת  לזע'ייר'י שהכיל כ-1000 מקומות ישיבה ובמשך כשלוש שעות היה דורש בענייני פרשת השבוע. דבריו היו מתובלים תדיר בדברי הלכה, הגדה, משלים, חידות וסיפורי מעשיות, אשר משכו את הלב לשמוע דברי תורה. גדולתו בהלכה ועומק מחשבותיו וידיעתו בכל תורת הנגלה והנסתר, קנו לו אוזן קשבת גם בקרב חכמי ומקובלי בבל. ייחודם הגדול של דרשותיו היה חידושם המתמיד. אף שדרש קרוב לחמישים שנה, מעולם לא נשמע הרב חוזר על דבר פעמיים. בכל דרשה ביאר וחידש פנים נוספות ואופנים חדשים בתורה. הוא עשה גם שימוש בפתגם ככלי מרכזי בדרשנותו ובספרותו, כדי להדגים הרעיונות והמוסר שביקש להנחיל לבני דורו ברוח התורה.
הרב יוסף חיים זצ"ל כתב למעלה מ-100 ספרים, אך רק 53 מהם יצאו לאור. חיבוריו עסקו בכל מקצועות התורה ומשקפים את ידיעותיו הרבות במדע, ברפואה, באסטרונומיה, בפיזיקה ובכלכלה. כמו כן, מתגלה בקיאותו הרבה בספריהם של גדולי ישראל. הוא, בניגוד לשאר מקובלי ספרד, לא נשאר תמיד נאמן לפסיקה הספרדית, ולעתים קרובות, הוא נטה לפסיקת גדולי רבני אשכנז ובמיוחד, החסידים. אחד הספרים שהרב ייעד לנשים נקרא קאנון אלנסא (חוקי הנשים), ספר מוסר והלכות לנשים.

בנו של הרב, רבי יעקב חיים זצ"ל הלך בדרך אביו ודרשותיו בשבתות משכו אליהם קהל רב. גם הנכד, רבי דוד חיים זצ"ל הלך בעקבותיהם ובית הכנסת מאיר אליאס, בו נשא דרשותיו בשבתות, עד עליית יהודי עיראק ארצה, התמלא מפה לפה. נשים ונערים רבים באו עם הוריהם להאזין למוצא פיו ושתו בצמא את דבריו. אפילו בימות הקיץ הלוהטים באו לשמוע את דרשותיו וכל מאזין החזיק בידו מניפה, עשוייה מקש, שחילקו בבית-הכנסת ונפנפו בה משך שעות, כדי להפיג את החום.
  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה