יום חמישי, 20 ביוני 2013


יחסי אישות ושמרנות בקרב יהדות בבל בגולה

ההקפדה על בידודה של האישה הבבלית, מכל מגע עם זר, הייתה חמורה. ילדה לא יכלה לצאת מן הבית, אלא בלויית הוריה ולא יכלה לדבר או להיפגש עם גבר זר בחוץ. בחורה היוצאת מן הבית צריכים לדעת בדיוק לאן היא הולכת, באיזו דרך ולכמה זמן. בכל הקשור ליחסי אהבים בין שני המינים, אהבה חופשית, שלא לפי חוקי הדת והמדינה, בענייני אישות ונישואין, הייתה אסורה בתכלית האיסור. "האהבה הרומנטית" כתנאי קודם לנישואים מאושרים, עמדה בסתירה  מוחלטת לדפוסים האידיאליים של יהודי בבל. לא הורשו כל יחסי "פלירט" בין צעירים ואף לא אצל זוגות נשואים. אין להראות סימני חיבה לאישה, אפילו אם היא אשתך, בנוכחות אחרים או בנוכחות הבנים. הפרסטיז'ה של הגבר נפגעת, אם הוא מגלה את הקשר הרגשי שלו לאשתו (1).                               

יחסי מין בטרם נישואין היו אסורים בתכלית האיסור, ובחורה המאבדת בתוליה מאבדת את עולמה, ופוגעת קשות בכבוד המשפחה ובסיכוייה למצוא חתן שיסכים לשאת אותה. בטרם נישואין, לא התקיימו יחסי אהבה בין המינים. כיוון שלא היו פעילויות ומפגשים בין נשים וגברים והיה קושי רב להיכרות שלא בדרך השידוך. על-כן, משכב זכר (הומוסקסואליות) היה שכיח בעיראק, במיוחד בקרב הצעירים שלא יכלו, בגלל איסור מוחלט, לקשור יחסי אהבים בין שני המינים. המשכב נעשה בהסתר, רחוק מעיני ההורים ואחרים. לרוב, לא מתוך סטיות מיניות, אלא מתוך הדחף לתת פורקן לתשוקה, שבערה בקרב הצעירים, במיוחד, והעיקה עליהם (2).

האהבה לא שיחקה תפקיד חשוב גם בחיי הנישואין בקרב היהודים. רוב הנישואים נרקמו בתיווכן של שדכנים במתכונת עסקית לכל דבר, ורוב הנשים הנשואות לא האמינו באהבתם של בעליהן אליהן. לסביבה החברתית ומעמד האישה המוסלמית, כפי שנקבע בקוראן, הייתה השפעה חזקה על הנשים היהודיות, ויהודי בבל, כחברה, שחיו בקרב אוכלוסיה שרובה מוסלמית, קיבלו על עצמם להתנהג בהתאם:

הקוראן קבע, במידה רבה, את מעמדה של האישה המוסלמית ואת "עליונותו של הגבר על פני האישה" (3). הקוראן גם קבע כי יתרונם של הגברים על הנשים נובע מרצון האל, לפי הפסוק: "הגברים מופקדים על הנשים, בתוקף כל אשר רומם בו אלוהים את אלה על אלה" (4).  ומידת ההיתר בחיי המין עם הנשים אצל המוסלמים, נקבעה בקוראן לפי הפסוק: "נשיכם הן שדה לכם, בואו אל שדכם בדרך שתרצו, והקדימו לעשות למען נפשותיכם" (5).  

 מנגד, מעמדה של האישה היהודייה היה שונה בתכלית השינוי ממעמד האישה המוסלמית, הן על-פי ההלכה, והן על-פי הנהוג בחברה היהודית בעיראק. התפיסה היהודית ראתה באישה עמוד התווך ומרכיב מרכזי חשוב בתא המשפחתי, שבנוסף לניהול משק הבית, היא הייתה הדמות הדומיננטית בחינוך הילדים. כמו כן, באיסלאם, הגבר הוא הנותן את ה"מוהר" להורי האישה, ועל-כן, מתייחס הוא אליה כאל קניינו האישי, בעוד שבקרב היהודים, הורי האישה הם אשר חייבים היו לתת "נדוניה" לחתן, דבר שהעלה את קרנה של האישה בחיי המשפחה היהודייה (6).                                      

"בשנות הארבעים למאה העשרים, חלה התקדמות במוסד הנישואין, במיוחד בערים בגדאד ובצרה: מספר בנות יהודיות משכילות חדרו לעבודה בבנקים ובכמה חברות פרטיות, ובילויים מעורבים של צעירים וצעירות בחוגי ידידים ובמועדונים מחוץ לבית, נעשו יותר מקובלים. בנות למדו שחייה (בעיר בגדאד) וריקוד סלוני. כמה בנות אף למדו יחד עם בנים בבית-הספר התיכון המהולל "שמאש", ומורות אחדות הועסקו בהוראה יחד עם מורים בבתי ספר יסודיים. תנועת החלוץ, במסגרת המחתרת הציונית בעיראק, בראשית שנות הארבעים למאה הקודמת, הנהיגה מראשית דרכה את הפעילויות המעורבות, והייתה גורם חשוב למפגש חופשי של מאות רבות של צעירים וצעירות. כל ההתפתחות הזאת החלישה, במידה רבה, את מוסד השידוכין המסורתי, אם כי לא ביטלה אותו כליל, והביאה לבחירה יותר חופשית של בני הזוג מתוך היכרות ואהבה, שקדמו לנישואין. כבר בעיראק, היו מקרי נישואין מתוך אהבה ובחירה חופשית, ללא התערבות מתווכים או הורים וזוגות רבים שנישאו זה לזו בישראל, אחרי העלייה ההמונית, מקורם היה בהיכרות חופשית במסגרת תנועת החלוץ בעיראק" (7).                                                          

(1)  י. מאירי "הדים מבבל"
(2)  י. מאירי "על נהרות בבל"
אורי רובין, "הקוראן" , אוניברסיטת תל-אביב:
(3) סורה 2 (הפרה), פסוק 228, עמ' 32
(4) סורה 4 (הנשים), פסוק 34, עמ' 71-72
(5) סורה 2 (הפרה), פסוק 223, עמ' 31-32
(6) שאול סחייק, תמורות במעמד היהודיות בבבל,"פעמים" מס' 36, עמ' 64-88
(7) י.מאיר, התפתחות חברתית - תרבותית של יהודי עיראק, עמ'335-336 




                                                                                                                                                                          
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                
                                                                                                                                                                                                                       

   

יום חמישי, 13 ביוני 2013



קברו של יהושע כהן גדול


קברו של יהושע כהן גדול שוכן בבגדאד בגדה המערבית של נהר החידקל (אלכרח'- الكرخ). הקבר נמצא בידי המוסלמים והוא נקרא "נבי יושע – نبي يوشع".                                       

הנוסע בנימין השני (רבי ישראל בן-יוסף בנימין) שביקר בבגדאד בשנת 1849, כתב בביקורו באתר הקבר: "במרחק שעה אחת מן העיר בגדאד, עומד בנין אחד קטן, מוקף בשמונה עצי שקדים, שם נמצא קבר יהושע הכהן גדול, מעוטר בכל מיני פאר לכבוד ולתפארת. תחת בימת הקבר מונחים כמה כתבי-יד עתיקים, אשר קראו מהם האנשים הבאים אל המקום ההוא. היהודים הולכים אל הקבר פעם אחת בחודש, לשמוע קריאת הדברים מתוך כתבי-היד הנזכרים, ואחרי כלות הקריאה, יזמרו שירים ותשבחות" (1).
(1)מסעי ישראל, עמ' 50.

יום חמישי, 6 ביוני 2013


Classification of the Baghdadi Jewish community


By the early 1900s, most prominent Baghdadi Jewish merchants owned satellite   commercial houses in India and Great Britain and had bank accounts in several
countries .On February 27, 1910, Haron Da’ud Shohet, an Iraqi Jew who worked as a dragoman at the British consulate-general in Baghdad wrote a report in which he noted that Jewish merchants, especially, those who resided in Baghdad, personally owned over twenty companies in London and Manchester, in Britain and a comparable number of companies in Kermanshah and Hamadan in Persia. These merchants were able to accumulate enormous wealth by importing  goods from Manchester and re-exporting them to Persia, trading mostly in iron, tin, copper, soft sugar, and coffee, as well as wool, and carpets

However, prosperous they may have been, these Jewish merchants were nevertheless a small minority of the Jewish population in Baghdad, which Shohet estimated the Jewish population to number between 35,000 and 50,000  individuals - by all accounts the largest Jewish community in the country

Shohet classified the Baghdadi Jewish community into four categories: (1) Very wealthy upper class, mostly of merchants and bankers, who represents 5% of the population. (2) Relatively large middle class of petty traders, retail dealers, and  employees (30%).  (3) A majority (60%) who made up a poor class, and (4) Beggars, who made up 5% of the total population

 Wealthy local Jewish resident and emigrant philanthropists purchased property and made financial contributions to establish and maintain communal institutions. According to Shohet, the most prominent Jews of this sort included Meir Elias, a stockholder, who established a school at the East Gate area of Baghdad for children of poor Jewish families. In addition, he financed  the establishment of a charitable hospital, the Meir Elias Hospital, which officially opened on August 27, 1910 at the North Gate area of Baghdad, which offered its  service, free of charge to all  Iraqis regardless of religious affiliation. Menahem Salih Danyel, from the largest landowning family, among the Iraqi Jews with holdings worth 400,000 Turkish Pounds, donated one of the buildings to the Alliance  Israelite Universelle for use as kindergarden  for Jewish infants
Shohet mentions Yusuf  Shemtov, a banker and landowner, and the merchants Sha’ul  Hakham  Ishaq and Hesqel  Yehuda, as other principal philanthropists in the community

Shohet also indentified the location of some of the estates of other prominent  Jewish landowners  to indicate the disproportionate wealth the members of the Jewish upper class possessed and the general tolerance prevalent within Iraqi society at the time that enabled their success

In his report, Shohet concluded that the upper class of Jewish Baghdadi society came to play an integral part in every Jewish communal endeavor.They supervised the work of all charitable institutions, which included the Society for the Consolation of the Blind, the Society for Teaching embroidery, as well as the Rima Kadurie Hospital for eyes, Meir Elias Hospital, and Dar al-Shifa’ Pharmacy. In additions, they helped to establish the clinics in the Jewish schools under the administration, like Midrash and Ta’woun (co-operation) schools 

(*) Chreih, Amerian University of Beirut