חיים בסמטאות בגדאד העתיקה בגלות בבל

חומם על הבתים בעיראק הוא כה רב ומגיע לכדי 40 מעלות סלציוס. בחורף שורר קור עז וגשם בלתי פוסק שוטף את העיר ומותיר אחריו נהרות וטיט בשבילים ובסמטאות: بالصيف حريق وبالشتي غريق  "בלציף' חר'יק ובלשתי ע'ריק"  (הקיץ שורף והחורף מטביע), כך הפתגם היהודי הבגדאדי המתאר את עונות השנה. הרחובות והסמטאות בין הבתים בימי הגשמים היו מוצפים  וקשה היה להלך בהם או לחצותם. חזיון נפוץ היה לראות אנשים מניחים אבנים, בלוקים, או קרשים כדי לאפשר מעבר דרכם, בעיקר היו באים ערבים עם עגלות מאולתרות, בהן חילצו אנשים מהבוץ ומהרפש.

בעונת הקיץ החמה, היו הנשים, לאחר שסיימו את עבודות הבית, יוצאות החוצה בערבים ויושבות ליד מפתן ביתן על דרגשי עץ נמוכים (תח'תה), לדבר קצת וללהג דברים בטלים, כל אישה והחברות שלה לסמטה. השיחות נסבו סביב עבודות הבית והילדים, מתכונים ותבשילים, מחלות וטיפולים, תפירת בגדים, זהב ותכשיטים, שידוכים ואירוסים, שמחות ואירועים, הכנות לחגים, נישואים, בגידות וגירושין ורכילויות על הכלה, החמות והבעלים.

הסמטאות ברובע היהודי הישן בבגדאד היו צרות ורובן היו ללא מוצא. בלילות היה פחד להלך בהם, אך במהלך היום המו אדם: ילדים לבית הספר, גברים איש איש בדרכו לעבודתו או לחנותו, שמים מבטחם באל "עלא באב אללה" - علئ باب اللة. רוכלים, בעיקר מוסלמים, הסתובבו והציעו את מרכולתם, כל אחד וכליו עמו: משחיז הסכינים והמספריים הציב את  דוכנו באחת הסמטאות המובילות אל השוק, נעמד ליד מכונת ההשחזה שלו והכריז בקול על עיסוקו: צ"רכי פ'לג! צ"רכי פ'לג!. הייתה לו אבן משחזת עם דוושה רגלית, החזיק בידו באופן קבוע, שני סכינים ומתחיל לדווש. ניצוצות התעופפו לכל עבר והילדים עמדו משתאים למראה הגצים הגחליליים הניתזים,  אשר הישוו לסמטה האפלולית מראה נדיר. הסתובבו בסמטאות נגרים (נג'אג'יע'), מתקן פרימוסים, מנקי ביבים (ניזאח אל-צ'צ'מה) שהחזיקו בידם מקלות ארוכים, סוחרי בדים (קמאשאת), מנפצי כותנה (תיתי פמפה) שהמזרונים והשמיכות שצמרן נתאבן נמסרו להם לניפוץ. הסתובבו מתקני כלי חרס (מצליח אל פ'רפ'ורי), קוראי העתידות (פ'תאחין אל פ'אל), מוכרי הלפת המבושל (שלע'ם מסלוק) שהסתובבו בעגלות, נראו סבלים כורדים (חמאמיל זייוה) שהעמיסו מטלטליהם של שכבות עניות שנדדו ממקום מגורים אחד למשנהו. נכנסה מוכרת החלב (אם לחליב) עם פרתה לאחת הסמטאות, אוחזת דלי ומשפך ובקבוק מים מוחבא  מתחת לבית שחיה, למהול בו את החלב, מתמקמת באחת הפינות הקבועות שלה ומתחילה לחלוב את פרתה. הייתה גם מוכרת הלבן והקימר' (קרום החלב) הטעים והנפלא, העשוי מחלבם של ג'מוסים, יושבת ליד הכניסה של אחד הבתים ומכריזה בקול על תוצרתה. הג'מוס ( 'תאו') גדל  בקרבת ביצות, אגמים ונהרות  ומחלבו, שנחשב כמשובח ומייחסים לו סגולות רפואיות רבות, הכינו בעיראק את ה'קימר' הנפלא, סוג של שמנת עתירת שומן שהיו אוכלים בבוקר עם דבש תמרים, או דבש דבורים.