התרחקות מעין
הרע (חלק ג')
"קנאה ואף יקצרו
ימים, ובלי עת תזקין דאגה" (בן-סירא, ל', כ"ח)
אנשי המזרח, ובכללם יהודי עיראק, הזהירו מפגיעתה
של עין רעה, והורו להתרחק ממנה, ולנקוט בכל האמצעים כדי להסתתר מפגיעתה. פתגם
בגדאדי אומר: ابعد من عين اللاشة - רחק מעין הרע. מחלות ואסונות, מכל המינים והסוגים, מצוקה,
וכל דבר שאינו רצוי בחיים, יוחסו לפגיעתה של עין רעה. רבי יהושע אומר: "עין
הרע ויצר הרע ושנאת הבריות, מוציאין את האדם מן העולם" (אבות, פרק ב',
משנה י"א). ורבי יוחנן בן-זכאי אמר
לתלמידיו: "צאו וראו, איזוהי דרך
רעה שיתרחק ממנה האדם? ורבי אליעזר
אומר: "עין רעה". נשים בגלות בבל השתמשו בצעיף (حجاب - חיג'אב), בין היתר, לכסות יופיין מפני עין רעה (1).
ב "בראשית" מובאים דבריו של יעקב
אבינו לבניו: "למה תתראו" (בראשית- מ"ב). ובפירוש רש"י כתוב, שהוא ציווה על בניו: "אל
תהיו כולכם נכנסים בפתח אחד, ולא תעמדו כולכם במקום אחד, שלא תשלוט בכם עין
הרע". באותו ענין ב "קוראן",
סורה 12, פסוק 67, בפרק "יוסף", כתוב: "ואמר, בני, אל
תיכנסו בשער אחד, כי אם איש איש בשער אחר, ואולם לא אוכל להועיל לכם במאום אצל אלוהים".
פירוש הסורה הוא: כי לא אוכל להועיל
לכם, גם אם נתתי לכם סגולה נגד עין הרע, רצון אלוהים הוא שיקום ויהיה (2).
מיותר לציין, שאנשים החשודים בעינם הרעה היו
שנואים בעיני הבריות, שהיו ממטירים עליהם, מאחורי גבם, שלל קללות וגידופים, כגון: تنفقس عين الراعة - שיתעוור צר ה עין. הרב יוסף חיים ז"ל, רבה של בגדאד, כתב בספרו 'חוק הנשים': אתן הנשים תמיד היו זהירות מעיני ואנשי צרות העין. הסתתרו מהם, הלואי ותתפוצץ עיניהם, ולא ישלטו בכם ולא בבניכם, ולא ברכושכם וכספיכם ובתיכם (3).
بعين الحسود عود – שייכנס קוץ בעיני צר העין. קללה ידועה ושגורה
היא: خمسي بعين الراعة - חמש אצבעות בעיני רע העין. היהודים והערבים נחרדו לשמעה של קללה זו
והזדעזעו ממראה כף היד, בחמש אצבעותיה, פשוטה ופתוחה נגד פניהם.
פתגמי-עם רבים, עממיים וספרותיים, בגנות עין צרה,
נפוצו בקרב עמי המזרח, בכלל, ויהודי בבל, בפרט. אחדים מהם:
ليخلي عينو على غيغو يموت قبل وقتو - השם עינו על אחרים ימות בטרם עת. ليغاغ يموت ابعلتو - המקנא, במומו ימות. الحسود لا يسود – המקנא ימות בטרם עת. על אנשים, ביניהם יימצאו גם קרובים, המעמידים פני אוהבים, מחייכים בפנים, אך מאחורי
הגב הם מקנאים, אומר הפתגם: يحبوني ومن خلفي يحسدوني
הקנאה לא פוסחת גם על המתים. פתגם יהודי בגדאדי אומר: حتي ليموت يحسدونو - אפילו במתים מקנאים.
הפתגם מבוסס על הסיפור העממי הבא:
"סוחר אחד הגיע לרגל עסקיו אל אחת הערים
שתושביה ידועים בקנאתם שאינה יודעת גבול. יום אחד, כעס הסולטן על אחד מווזיריו
וציווה לתלותו בכיכר המרכזית של העיר. יחד אתו, הוא ציווה לתלות גם כלב רחוב, כדי
לבזות ולהשפיל את הווזיר בעיני העם גם בעת מיתתו. כשהעלו את השר לגרדום ואתו את הכלב, שמע הסוחר האורח את אחד
המתקהלים בכיכר אומר: "תראו! תראו!, איזה בר- מזל הכלב הזה שזכה למות יחד עם
הווזיר!" (4).
(1) יהושע מאירי – 'על נהרות בבל'
(2) א. רובין, 'הקוראן', אוניברסיטת ת"א, עמ' 194 מוצפי, רבנו, פרק 33, עמ' 90 (3)
(4) יהושע מאירי 'הדים מבבל'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה