יום חמישי, 24 באוקטובר 2013



בית הספר היהודי 'שמאש' בבגדאד  (Shamash School)
                                   
                                   (مدرسة الاعدادية الثانوية شماش)

נוסף להקמת בית-ספר 'אליאנס' (الاليانس) לבנים ולבנות על-יד 'חברת כל-ישראל  חברים' (כי"ח), למדו תלמידים יהודים רבים במוסדות החינוך הממשלתיים. אך, במחצית השנייה של שנות השלושים, החלו הגבלות מצד הממשלה בקבלת תלמידים במוסדות להשכלה התיכוניים והגבוהים בבגדאד. מאז, נפתחו בתי-ספר יהודיים לבנים ולבנות על-ידי הקהילה המקומית, ובשנת 1920 היו בכל רחבי עיראק 12 מוסדות השכלה יהודיים, יסודיים ותיכוניים, למעט חדרים, מתוכם שש מוסדות בבגדאד בלבד (1).

בשנת 1928 ייסדה משפחת שמאש ממנצ'סטר שבאנגליה, שמוצאה מבגדאד, את בית-הספר 'שמאש', בו לשון ההוראה הייתה אנגלית, על-פי תוכנית משרד החינוך האנגלי. התלמידים הוכנו לבחינות הבגרות הלונדונית (Matriculation), ובמקביל, הוכנו גם לבחינות הבגרות העיראקית.

בית הספר 'שמאש' שכן ברחוב 'אלרשיד' (شارع الرشيد) בבגדאד, ושתי קומותיו מעל לחצר ענקית, שימשו כיתות לימוד. בבית הספר היו חמישה מחזורים, בכל מחזור שתי כיתות מקבילות. שלושת המחזורים הראשונים היו במסגרת 'חטיבת ביניים' (متوسطة), שבסיומה נערכה בחינה ממשלתית, ושניים האחרונים 'חטיבה עליונה' (اعداد ية), שאף בסיומה נערכה בחינה ממשלתית לקבלת 'תעודת בגרות' עיראקית. לתחילת  הלימודים בחטיבה העליונה, צורפו  בנים ובנות, שסיימו את לימודיהם בחטיבות הביניים בבתי ספר 'אליאנס' לבנים ולבנות. מכסת  הבנות שנתקבלו ללימודים בתיכון לא עלתה על 10 תלמידות בכל שנה: חמש בנות בכל כיתה, אותן הושיבו על הספסלים הראשונים.

את הלשון וספרות אנגלית לימדו מורים מאנגליה. מורים יהודיים לימדו פיזיקה, מתמטיקה וכימיה, ביניהם ד"ר נסים עזרא נסים  ז"ל, שלימד כימיה וניהל את המעבדה בבית הספר. לימים, הירצה במוסדות אקדמאיים בארץ וכיהן כסגן ראש עירית רמת-גן. המורים למקצועות הומניים היו מוסלמים והמורה ללשון וספרות ערבית היה מוסלמי שיעי, שאת בנו רשם בבית הספר, יחד עם תלמידים מבני שרים בממשלת עיראק, שנכחו לדעת, שבית הספר היה על רמה גבוהה יחסית לבתי הספר הממשלתיים. את שיעורי הדת השבועיים לימד המורה לתלמוד תורה, הרב אהרון דורי, שנתמנה מטעם הקהילה.

עד כמה שידוע לי, ארבעה מבין בוגרי בית הספר 'שמאש' קיבלו בארץ 'פרסי- ישראל': פרופ' שמואל מורה מהחוג לספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים,  פרופ' ששון סומך מהחוג ללימודי האיסלאם באוניברסיטת ת"א, מר מרדכי בן-פורת, לשעבר ח"כ  ושר בממשלות ישראל, וכיום, נשיא מרכז מורשת יהדות בבל באור-יהודה, וד"ר עזרא קורין ז"ל, שהיה רופא בכיר בתל-השומר ומייסד עמותת "מיחא" בישראל (מחנכי ילדים חרשים אלמים).

מן האישים הבולטים בארץ ובחו"ל, בוגרי בית הספר 'שמאש', ניתן למנות את הסופר סמי מיכאל, המשמש נשיא 'האגודה לזכויות האזרח' בארץ,  עו"ד משה שחל, לשעבר ח"כ ושר בממשלות ישראל, עו"ד מרדכי ביבי, לשעבר ח"כ ויושב ראש הכנסת, פרופ' אלי כדורי ז"ל, היסטוריון ואיש מדעי המדינה, ששימש פרופ' בבית-הספר לכלכלה בלונדון והיה חבר האקדמיה הבריטית, רו"ח עזרא גבאי, מחלוצי רואי החשבון בארץ ושותף בכיר בפירמה הבינלאומית 'ארנסט אנד יאנג', ועוד רבים אחרים.                                                       

את בית הספר ניהל, ביד רמה, ד"ר מורד מיכאל ז"ל, שהיה משפטן, משורר, סופר, עיתונאי, איש אקדמיה וממניחי היסוד של הספרות הערבית של היהודים במאה העשרים. הוא עזב את בית-הספר לרגל עלייתו ארצה בשנת 1947, אותו החליף המורה למתמטיקה, מאיר חיא, עד שבית הספר נסגר בתום העלייה ההמונית של יהודי עיראק, בשנים 1950-1952, במבצע 'עזרא ונחמיה'.              

(1)  יהושפט מאיר, "התפתחות חברתית-תרבותית של יהודי עיראק, 1989".                                                                        

יום רביעי, 16 באוקטובר 2013



Iraqi Jews in Diaspora and Evil Eye – يهود العراق وعين الحسود

An Evil Eye is a look or glance that is believed that is capable to cause harm and injury, or bad luck to whom it is directed for purposes of dislike or envy.  Evil Eye is known in Hebrew as ‘ain ha-ra’  (עין הרע), in Aramaic ‘Ena- Bisha’,(עינא בישא)  in Arabic ‘ain-el-hasud’  (عين الحسود), in Turkish as 'Nazar' from Arabic  نظر (Nathar), which means 'eyesight’. 

People hold that  a man with an evil eye  experiences  actual  distress  when others  prosper, and  will rejoice when others  suffer.  Its existence  is acknowledged by modern Arabs, Jews and Christians.

Babylonian Jews  holding  that  an  Evil  Eye  can  cause  injury, serious  health problems, wasting, or  even  death. They  believe  that  the main victims  are thought  to be  prominent  men, beautiful  women, infants  and  young  children, because  they are  so often praised and commented upon  by strangers, or, by childless women. If any of these mentioned by somebody with an evil eye, the listener will say: “without  an evil  eye(בלי עין הרע). In Islam, it is usually to say: “God had willed it ((ما شاء الله.

Belief  in The Evil Eye in Babylonian Jews mentioned  several  times in Pirkei Abot  (Ethics of Our Fathers). Rabbi Yohanan Ben Zakai  said  to his students: go  out  and  see  which  is a bad  way  which  a person should  avoid?  Rabbi  Eliezer  said:  A bad  eye” (Chapter 2, Mishna 14(a)).                                                                                   

It has  also  been suggested  the 10th commandments in  the  Bible a law against  bestowing  the  evil eye on another  person: “Thou shalt not  covet  thy neighbor’s house, shalt  not covet  thy neighbor’s wife, nor  his manservant,  nor  his maidservant,  nor  his  ox, his ass, nor anything  that  is thy neighbor’s”.

Mentions of the Evil Eye (עין הרע) in the Bible, refer to the role that jealousy and envy play an important  part: “Eat thou not the bread of him that hath an  evil eye, neither desire thou his dainty meats” (proverbs 23:6), or:       “A man with an evil eye hastens after  riches, and does not consider  that  poverty will come upon him” (proverbs 28:22).

In the Qur’an, Sura Al-Falaq and Sura Al-Nas are also used as a means of personal protection against Evil Eye:                                       سؤرة الفلققل اعود برب الفلق ومن حاسد اذا حسد(Al Falaq - Say: i seek refuge in the Lord of the dawn and from the evil of the envious when he envies).                                                                                    سؤرة الناسقل اعود برب الناسومن شر الوسواس الخناس (Sura Al Nas – Say:  I seek  refuge  in  the Lord  of  men  and  from  the evil  of  the whispering of the sinking (Shaitan).                                                     

Among Babylonian Jews, as well  as in many other cultures, in order to attempt  to ward off the curse of the evil eye, they use “talismans”, which is believed to have magic power  to turn back harm. Oriental talismans often represent  a  hand with it’s five fingers spread to deflect  the rays emitted by the evil eye.

  

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

v 
הגנות וטיפולים נוספים נגד עין הרע בקרב יהדות בבל
                                            (חלק ז')


כף יד - בבגדאד היהודים היו טובלים כפות ידם בדמם של הכבשים השחוטים, ומטביעים אותן על משקוף פתח ביתם, כסגולה נגד עין הרע.
עין הדג - אדם החושד שנפגע מעין רעה, יקח דג ויוציא עיניו וידרוך עליהן      ברגלו הימנית ויאמר: تنفقس عين الراعة - תנפקס עין אלראעה  (העין אשר     פגעה בי תימעך). אחר כך, יטמון אותן בשער החיצוני של הבית.  

סגולה נפוצה נגד עין הרע, מזיקים, שדים ורוחות רעות היא, לתלות  על משקוף הכניסה לבית "פרסת סוס, או חמור" (בערבית בגדאדית יהודית עממית نعلجة מילה השאולה מ'פרסית'), כדי שעין הרעה תיתקל בברזל, תפגע  בו ולא  תפגע בשוכני הבית. גם כיום אפשר למצוא פרסות חלודות תלויות מעל דלתות הכניסה בכמה בתים בישראל. לפעמים,המאמינים בעלי יכולת תלו על הקיר בתוך ביתם, ראש אייל שקרניו הארוכות מאיימות לדקור את  עינם  של המבקרים החשודים בעינם הרעה.

אחד האמצעים השכיחים בקרב יהדות בבל למיגור הפחד, או פגיעה  מעין רעה, הוא: "טקס יציקת העופרת" (בערבית בגדאדית עממית - صب  رصاصايي – צב- רצצאיי). נשים, או סבתות שהתמחו בעריכת הטקס, נטלו שני מטילי עופרת נקובים, הניחום בתוך טס נחושת, התיכו אותם על האש, הוציאו אותם מהאש ויצקו מים קרים על העופרת המותכת, מעל ראשו של הניזוק, שכוסה במגבת, לבל יסתכל במתרחש. העופרת  התגבשה  וקיבלה  צורות  משונות, בדמותן  של חיות טרף, או, בריות בדמות אדם. על-פי אמונה עממית רווחת, צורות אלו הן עילת העילות לפחד, או, לעין הרעה שפגעה במטופל. בין המטפלים, היו כאלה שהתיימרו לנחש ולקבוע, מי האיש, או האישה שפגעו בעינם הרעה במטופל, לפי הדמות שיצרה העופרת.  מנהג זה עדיין קיים בשכבות מסויימות בישראל.                                     
מעניין, שמוזיאון ישראל הציג, לא מזמן, בתערוכת "החסידות", תמונה של חסיד שמקבל טיפול בטקס  'יציקת העופרת', כשהוא מכוסה במגבת וטס מעל לראשו.

עוד אמצעי שיהודי בבל השתמשו בו, כדי שישמור עליהם מעין הרע, נקרא: סמבוסכאיי (המילה בערבית יהודית בבלית מושאלת מפרסית) - זהו שקיק קטן בצורת משולש, שנשות בבל מכינות, ממולא בהדס, בזרעים ובצמחים, ולפעמים מכיל שבעה גרגירי פלפל שחור, מלח ומסמרים קטנים. את השקיק שתפרו מבד  עם וו לתליה, מצמידים לבגדים בתוך הכיסים, או, שמים בתוך הבית, ואפילו   תולים אותו במכוניות מתחת למראה, כשהוא גלוי לעיני כל. עד היום רואים קמיע  זה בישראל אצל נהגי מכוניות ונהגי מוניות, תלוי מאחורי המראות במכוניותיהם.

שניים-שלושה לילות לפני טקס החתונה, עורכים הורי הכלה מסיבה הנקראת "ליל החינה", בה מכינים עיסה מצמח החינה, וצובעים את אצבעות כף היד והרגליים   של הארוסה ואת זרת יד ימין של החתן והשושבינים. צבע החינה המופק מן העלים של 'שיח הכופר', הגדל במצריים, בהודו ובצפון אפריקה, נחשב לצמח בעל סגולות  כנגד עין הרע והגנה מפני מזיקין.  

מורד מיכאל, מחקרים בתולדות יהודי עיראק ובתרבותם 1981.