יום שלישי, 7 בינואר 2014


"גירושין" בנוסח יהודי בבל בגולה


הנישואין של יהודי בבל בגולה התבססו, בעיקר, על מוסד השידוכין, ששלט באוירה  מסורתית ונוקשה, ולא איפשר לבן/בת הזוג לעמוד על טיבו של הצד שכנגד תקופת זמן סבירה בטרם חופה. זה היה כמעין הגרלה שזימנה לכל אחד מהם הפתעות, אם לחיוב, אם לשלילה.
הסיבות הנפוצות שהובילו לגירושין היו: חוסר התאמה, התמסרות הבעל לטיפה המרה או להימורים, סכסוכים משפחתיים, עקרותו של אחד מבני הזוג (לרוב האשימו את האישה), מחלה תורשתית, בגידתה של האישה (סיבה זו הייתה נדירה מאוד והחברה התייחסה אליה בחומרה רבה).                                    

חרף כל ההתפתחות החברתית שחלה בקרב החברה היהודית במשך הזמן, עדיין נשאר מעמדה של האישה נחות ממעמדו של הגבר. הדבר מצא את ביטויו בנורמות חברתיות יותר מאשר בחוקים. לא הוגשה תביעת גירושין בגין בגידתו של הבעל, אפילו לא מצד אשתו, מכיון שכל החברה התייחסה למעשה כזה בפחות חומרה ממעשה בגידתה של האישה.                                                                

למרות שמבחינת החוק דין עקרות הבעל כדין עקרות האישה, לא היה קל יותר לתת גט לאישה מאשר לבעל, אלא, שבדרך כלל תביעת הגט באה יותר מצדו של הבעל מאשר מצד האישה. אם בדברים מהותיים כגון אלה הנורמה החברתית הייתה לצידו של הבעל, הרי על-אחת כמה וכמה בדברים פחות מהותיים או חמורים. מכל מקום, לא בית הדין הרבני ולא משפחות בני הזוג היו מזדרזים לתבוע גטין. הם היו מנסים את כוחם להשלים בין בני הזוג בדרכים שונות. אם המאמצים שנעשו עלו בתוהו, אזי לבית הדין הרבני לא היה מנוס והוא דן בתביעת הגיטין (*).                            

היו שתיארו את הנישואין בקרב היהודים בעיראק  כנישואין קתוליים, כמו בנצרות, לא כמו באיסלאם, שם המצב הפוך, כמאמר הפתגם היהודי הבא:                                                   حشتا بلشتا زويج النصارة (קשר בל יינתק כמו נישואי הנוצרים).                                   בנישואי נוצרים אין גירושין ולא פירוד, אלא במוות (חוץ מעובר על הדת). בחברה המוסלמית נחשבת האישה כרכושו הפרטי של הבעל, כיון שדת האיסלאם היא חוק במרבית הארצות המוסלמיות . גם חיי החברה מושתתים על חברת הגברים ואילו האישה נמצאת מחוץ לתחום החברתי והציבורי. לכך, היו השפעות והשלכות גם על חיי המשפחה בקרב היהודים (**).

כמעט בכל המקרים, בת שנפרדה מבית הוריה ועברה לחיק בעלה, לא תוכל, אפילו רצתה, לשוב ולחזור אל בית הוריה, תהיינה הסיבות אשר תהיינה, כמאמר הפתגם הבא:                   البنيتي مثل القوصة, من تنشلع من التنور ما تغد تنلزق (הבת כמו כיכר לחם, אם נתלש מהתנור לא נדבק שוב).

לא היה אומדן סטטיסטי אז על שיעור הגירושין בקרב יהודי עיראק, אולם, בדרך כלל, היה זה שיעור קטן יחסית, וזאת מחמת הבושה שבדבר והקטנת סיכוייה של האישה הגרושה להינשא שוב. לפיכך העדיפו רוב הנשים להשלים עם גורלן המר, יהיה מה שיהיה יחסם של בעליהן אליהן, ובלבד שלא תחזורנה אל בית הוריהן, כמאמר הנשים בפתגם הבא:                        
جهنم زوجي ولا جنت ابويا  (לחיות בגיהנום אצל בעלי ולא בגן עדן אצל אבי) (***).



(*)  מאיר,  י  - התפתחות חברתית ותרבותית של יהודי כיראק מאז 1930 ועד  ימינו , נהריים, ת"א, תשמ"ט, 1989.                                                (**)  סחייק, ש. תמורות במעמד היהודיות העירוניות בבבל מסוף המאה הי"ט, פעמים , 36, תשמ"ח.                                                                        (***) מאירי, י. על נהרות בבל, 2006 , ירושלים.